שברי רדיוס

שברים בעצמות המסרק וגלילי אצבעות כף היד

שברים בעצמות המסרק ובגלילי האצבעות הינם השברים השכיחים ביותר בכף היד.

את השברים נהוג לסווג לפי מיקום השבר (בסיס, גוף, צוואר או ראש העצם), לפי מידת הריסוק בהם ולפי מידת המעורבות של המשטח המפרקי. שברים של קצה האצבע נובעים לרוב משברי מעיכה של הגליל המרוחק באזור הציפורן כגון פטיש המכה על הציפורן. לשברים אלו מלווה בד"כ גם שטף דם מתחת לציפורן. שברים תוך מפרקיים ושברי גליל נובעים מחבלות סיבוביות לאצבע וכן חבלות מעיכה או תלישה.

תסמינים

נפיחות, כחלון כאב בהנעת האצבע, הגבלה בתנועות המפרקים של האצבעות ועיוות צורה של האצבע ורוטציה ביישור או בכיפוף הינם תסמינים שכיחים לשברים בגלילי האצבעות.

מתי לפנות לכירורג יד?

מומלץ כי בכל חבלה לאצבעות המלווה בתסמינים שצוינו יש לפנות לרופא לבדיקה וביצוע בדיקת דימות לצורך הערכה ואבחון. איחור באבחנה או העדר אבחנה נכונה יכול לגרום להגבלה וכאב בתפקוד האצבע והיד.

סיבוכים

שבר שלא אובחן במועד עלול להתחבר בעמדה לא תקינה של האצבע ,דבר הגורם לעיוות קבוע של האצבע הפגועה ומפריע להפעלת האצבע ולתפקוד תקין של היד . עיוות מעין זה, גורר לעיתים צורך בניתוח לתיקון העיוות. שברים המערבים את המפרק ומתחברים בעמדה לא תקינה עלולים לגרום לשחיקה של הסחוס במפרק, כאב והגבלה בתנועה.

הגבלה בתנועת המפרקים הקטנים של האצבעות הינה תופעה שכיחה לאחר שברי עצמות כף היד כאשר גורמי הסיכון להגבלה בתנועות הינם קיבוע ממושך מעל 4 שבועות, הידבקויות של גידים או מעטפות המפרקים, שברים מרובים באצבעות, וחבלות מעיכה הגורמות גם נזק משמעותי לרקמה הרכה סביב העצם. זיהום, אי חיבור וקרע גידים מכופפים או מיישרים הינם סיבוכים יותר נדירים בשברי עצמות כף היד.

בדיקות ואבחנה

בבדיקה קלינית אצל כירורג יד תתבצע הערכה של מידת הנזק לעור, למיטת הציפורן, לגידים, לרצועות לעצבים ולכלי דם העלולים להתלוות לשברים בעצמות המסרק והגלילים. צילומי הרנטגן מכוונים לאזור החבלה מהווים לרוב את כלי הדימות העיקרי לאבחון טיפול ומעקב בשברים של עצמות כף היד.

טיפול

שברים יציבים, שאינם נוטים לתזוזה משנית בזמן קיבוע או שברים תוך מפרקיים ללא תזוזה מקובל לקבע לתקופה של 3-4 שבועות. בניגוד לשברים בעצמות הארוכות נהוג לקבע את שברי הגליל ע"י חבישת אצבע לאצבע או ע"י סדי אלומיניום המותאמים לגודל החבלה, זאת על מנת לקבע רק את האזורים הדורשים קיבוע ולאפשר הפעלה של המפרקים שאינם מעורבים.

שברים שאינם יציבים כגון שברים רוחביים, שברים הגורמים לעיוות ציר של האצבע, שברים תוך מפרקיים עם תזוזה, שברים מרובים בכף היד, שברים עם חסר גרמי או שברים פתוחים יש הנוהגים לקבע ע"י סוגי מקבעים שונים – מסמרים, ברגים, פלטות וברגים או מקבעים חיצוניים.

שברי עצמות המסרק והגלילים עם תזוזה עלולים לגרום למצב לא תקין של רוטציה (scissoring) במצב זה האצבע השבורה סוטה מצירה בזמן התנועה ורוכבת על האצבע הסמוכה לה ובכך פוגעת בתפקוד היד. מצב זה דורש ניתוח לתיקון עמדת השבר.

הגבלת תנועה של מפרקי אצבע אחת משפיעה גם על טווח התנועה של האצבעות הבריאות וכתוצאה מכך הגבלה ניכרת בתפקוד כף היד. מכאן החשיבות למנוע כל הגבלה בתנועת מפרקי האצבעות.

שברים בעצמות שורש כף היד

מבנה אנטומי

שורש כף היד מורכב מ- 8 עצמות, אשר מסודרות בשתי שורות- שורה קריבנית ושורה רחיקנית. בכל שורה 4 עצמות. עצמות שורש כף היד והמפרקים ביניהן מגשרים בין עצמות האמה (רדיוס ואולנה) לבין כף היד. הן מחוברות ביניהן ואל עצמות האמה על ידי רצועות השומרות על יציבותן ומיקומן.

נפילות על יד מושטת, תאונות ספורט או תאונות דרכים, יכולות לגרום לשברים בעצמות אלו. מבין השברים בעצמות שורש כף היד, השברים הנפוצים ביותר הם שברים של הרדיוס המרוחק ושבר של עצם הסירה (סקפואיד). שבר בעצם הסירה נגרם בעיקר אצל גברים צעירים בגילאי 18-30, בעיקר אלו הפעילים ספורטיבית. שברים של הרדיוס המרוחק מתרחשים הן אצל צעירים, לרוב במנגנון המרב אנרגיה גבוהה כמו נפילה מגובה או תאונת דרכים, והן אצל אנשים מבוגרים, לרוב במנגנון של נפילה מגובה עמידה על יד מושטת.

לאחר החבלה עשויים להיווצר נפיחות, שינוי צורה וכאבים עזים באזור שורש כף היד, ויש צורך בפניה מיידית לטיפול רפואי. בחדר המיון מתבצע צילום רנטגן וכך מאובחן השבר. אחוז לא מבוטל של המקרים בהם קיים שבר של עצם הסירה אינם מלווים בכאב ניכר, דבר הגורם למטופל לא לפנות לטיפול רפואי, ולכך שהשבר לא מאובחן.

הטיפול

הטיפול מותאם לגיל המטופל, מצבו הרפואי הכללי וכמובן, צורת השבר ומיקומו. במידה ומדובר בשבר ללא תזוזה של חלקי העצם השבורים ניתן לרוב להסתפק בטיפול בגבס. הגבס מונח על היד מאזור בסיס האצבעות ועד המרפק. משך הקיבוע בגבס נע לרוב בין 3 שבועות (בשברים מסוימים בילדים) ל-8 שבועות.

בשברים מסוימים הטיפול הנכון בשבר הוא ניתוח. ניתוח נדרש כאשר עמדת השבר אינה טובה והתזוזה בין חלקי העצם השבורים היא משמעותית. ההחלטה על התועלת בהתערבות ניתוחית תלויה גם בגיל המטופל, מידת בריאותו והתפקוד שלו. מומלץ לקיים שיחה עם מנתח יד מומחה לצורך הבנת היתרונות והסיכונים בבחירת טיפול ניתוחי או שמרני.

בניתוח, המתבצע בהרדמה כללית, מבצעים שחזור של השבר (החזרת חלקי העצם השבורים למקומם) ולאחר השחזור קיבועו באמצעות משתל מתכתי. הקיבוע השכיח ביותר לשברי רדיוס מרוחק הוא קיבוע השבר ע"י פלטה וברגים ושברי עצם הסירה מקובעים לרוב על ידי בורג בלבד.

במקרים מסוימים, כאשר בניתוח מושגת יציבות טובה של השבר, ניתן להתחיל פיזיוטרפיה מיידית ולחסוך את הצורך בגבס. במקרים בהם השבר בשורש כף היד מרוסק או לא יציב יש צורך בקיבוע בגבס לתקופה מסוימת בנוסף לקיבוע שבוצע בניתוח.

טיפול נכון ומדויק בשבר בשורש כף היד יאפשר סיכוי טוב יותר לחזרה מהירה לתפקוד מיטבי ולמניעת סיבוכים עתידיים.

מאמרים אחרונים: