שברים בעצמות המסרק וגלילי אצבעות כף היד
שברים בעצמות המסרק ובגלילי האצבעות הינם השברים השכיחים ביותר בכף היד.
את השברים נהוג לסווג לפי מספר מרכיבים:
- מיקום – המסרק והגליל מחולקים לבסיס, גוף, צוואר וראש. בכל מיקום גישת הטיפול מעט אחרת.
- הריסוק – מספר קווי השבר ומספר החלקים שישנם.
- תזוזה – האם חלקי השבר זזו ממקומם תוך כדי השבר או לאחריו. תזוזה של השבר יכולה לגרום לחיבור של השבר בצורה לא מיטבית. חיבור כזה יפגע לאחר מכן בתנועה של מפרקי האצבע, יוביל להגבלה בתנועות ואף יתכן לשחיקה מוגברת של סחוס המפרק.
- מעורבות המשטח המפרקי.
- האם השבר סגור או פתוח. כלומר האם יש פצע פתוח המוביל לשבר ומסכן בכניסת זיהום לעצם מחוץ לגוף.
תסמינים (סימפטומים)
נפיחות, כחלון (סימן של דימום), כאבים בהנעת האצבע, הגבלה בתנועת האצבע, עיוות של האצבע, רוטציה של האצבע ביישור או בכיפוף. כל אלה תסמינים אפשריים לשברים בגלילים ומסרקי האצבעות.
מתי לפנות לכירורג יד?
מומלץ כי בכל חבלה לאצבעות או בכף היד המלווה בתסמינים שצוינו יש לפנות בהקדם למומחה לכירורגיה של היד לבדיקה להערכה ואבחון. איחור באבחנה או העדר אבחנה נכונה יכול לגרום להגבלה וכאב בתפקוד האצבע והיד בהמשך. לבדיקה יש להגיע עם דיסק צילומי רנטגן של כף היד..
סיבוכים אפשריים
- חיבור של השבר בעמדה לא תקינה של האצבע. מצב כזה יכול לגרום לעיוות קבוע של האצבע הפגועה, הפרעה בהפעלת האצבע ובתפקוד התקין של כף היד. סכנה נוספת היא שחיקה מואצת של הסחוס המפרקי בשל תזוזה לא תקינה של שני חלקי המפרק האחד מול השני. שחיקה כזו בתורה יכולה לגרום לכאבים והגבלה בתנועה של המפרק. ניתוח של שבר כזה לאחר שהתחבר בעיוות הינו משמעותית מורכב יותר מניתוח שבר טרי של ימים מספר.
- הגבלה בתנועת האצבעות. תופעה זו היא שכיחה לאחר שברי עצמות כף היד גם אם השבר התחבר בעמדה טובה. הגבלה זו נובעת מהצורך לקבע את האצבעות ללא תזוזה על מנת למנוע תזוזה משנית של השבר. גורמי הסיכון להגבלה בתנועות הינם קיבוע ממושך של מעל 4 שבועות, שברים מרובים באצבעות, חבלות מעיכה עם נזק משמעותי לרקמה הרכה סביב העצם. זיהום, חסר חיבור, קרעי גידים בחבלה הראשונית.
בדיקות ואבחנה
בבדיקה קלינית אצל כירורג היד תתבצע הערכה של מידת הנזק לעור, לגידים, לרצועות, לעצבים ולכלי דם. צילומי רנטגן מכוונים לאזור החבלה מהווים לרוב את כלי הדימות העיקרי לאבחון, הטיפול והמעקב בשברים של עצמות כף היד. בצילומים תבחן מידת הריסוק של השבר, מיקומו המדויק, מעורבות המשטחים המפרקיים, תזוזת השבר ועוד. למומחה לכירורגיה של היד ישנה מיומנות גבוהה בפענוח צילומים כאלה. מיומנות שלצערנו אין לכל אורתופד כללי.
טיפול
בשברים יציבים, ללא תזוזה שאינם נוטים לתזוזה משנית מקובל לטפל לא ניתוחית (שמרנית) בקיבוע לתקופה של 3-4 שבועות.
בניגוד לשברים בעצמות הארוכות נהוג לקבע את שברי הגליל ע"י חבישת אצבע לאצבע או ע"י סדי אלומיניום המותאמים ספציפית לגודל החבלה, זאת על מנת לקבע רק את האזורים הדורשים קיבוע ולאפשר הפעלה של המפרקים שאינם מעורבים. קיבוע של יותר מדי מפרקים ללא צורך אמיתי יביא לקושי לאחר מכן בהנעתם ונוקשות שתזדקק לתקופה ארוכה של פיזיוטרפיה/ריפוי בעיסוק.
שברים שאינם יציבים כגון: שברים רוחביים, שברים הגורמים לעיוות ציר של האצבע, שברים תוך מפרקיים עם תזוזה, שברים מרובים בכף היד, שברים עם חסר גרמי או שברים פתוחים יש לנתח. בניתוח מבצעים שיחזור של עמדת השבר. השחזור יכול להיות סגור ללא פתיחה של העור והגעה לשבר או בצורה פתוחה, כלומר בפתיחה של הרקמות, הגעה לשבר והזזתו למקום. צורת השחזור של השבר נקבעת לפי המורכבות שלו. לאחר השחזור מתבצע קיבוע של השבר על מנת ששוב לא יזוז ושיתחבר בעמדה תקינה. ישנם סוגי שונים של מקבעים – מסמרים, ברגים ופלטות.
