אצבע הדק או טריגר פינגר (Trigger Finger) הוא מן הבעיות השכיחות ביותר בכירורגיה של היד ובכלל ברפואה. הבעיה נגרמת עקב התחככות הגיד במעטפת שלו בבסיס האצבע. התחככות זו גורמת לדלקת של הגיד והמעטפת, התעבות של המעטפת והגיד והחמרה בחיכוך ובקושי של המעבר של הגיד בתוך מעטפת זו. בשלב מסוים המעבר מכיפוף ליישור מתבצע בקושי ובצורה פתאומית עם קליק כאוב. מצב זה של מעבר פתאומי בין כיפוף ליישור דומה למצב בו לוחצים על הדק אקדח או רובה ולכן קרוי אצבע הדק. לעיתים ניתן למשש גבשושית מכאיבה בכף היד מעל מהלך הגידים – זוהי ההתעבות של מעטפת הגיד. אם המצב אינו מטופל הוא מחמיר בהדרגה, האצבע אינה יכולה להתיישר ובמצבים מתקדמים יותר אף אינה יכולה להתכופף כך שהיא נשארת נעולה ללא תזוזה.
מה גורם לאצבע הדק?
במבוגרים התסמונת היא תוצאה של ניוון של הגיד והמעטפת שלו הבאים עם הגיל. ניוון זה יכול להיות משולב בגורמים נוספים. הגורמים האלה יכולים להיות בעיות מטבוליות (סוכרת, תת פעילות של בלוטת התריס וכו') או/ו שילוב של פעילות מאומצת חוזרת של אחיזה בחוזקה של דבר מה. אזור המעטפת של הגיד הנקרא הגלגלת A1 (pulley) נתון לכוחות חזקים במהלך האחיזה. חלק מן התאים של הגלגלת רוכשים עם הזמן תכונות של תאי סחוס, התאים גדלים במספרם ובנפחם. בנוסף משטח ההחלקה שבין הגיד והטבעת משתנה ונהיה בלתי סדיר. כל אלה תורמים להתעבות מעטפת הגיד ולחיכוך שלו עם הגיד.
מה הן התלונות של אצבע הדק?
התלונה העיקרית היא של קליק כאוב. הקליק חמור יותר בעיקר בשעות הבוקר אך עם הזמן וההחמרה הוא יכול להופיע בכל שעות היום ובאופן קבוע. כאשר המצב מחמיר, הגיד המעובה אינו מצליח לעבור במעטפת והאצבע ננעלת ביישור או בכיפוף.
מי נפגע מאצבע הדק?
ישנה חלוקה גילאית של תפוצת הבעיה בילדים מתחת לגיל 8 ומבוגרים בעשור החמישי והשישי לחיים. במבוגרים הבעיה נפוצה יותר. הבעיה שכיחה פי שתיים עד שלוש בנשים. האצבע הרביעית והאגודל נפגעים יותר מהאצבעות האחרות. נפוצה מעורבות של מספר אצבעות בו זמנית או במשך הזמן.
כיצד מאבחנים אצבע הדק?
האבחנה נעשית ע”י שמיעת תלונותיו של המטופל ובדיקתו בלבד. לרוב ישנה היסטוריה של קליקים כאובים ללא סיפור חבלתי. ניתן למשש גבשושית מכאיבה בכף היד בבסיס האצבע בצד הכפי של היד. בדרך כלל אין צורך בבדיקות עזר נוספות. לעיתים רחוקות משתמשים בצילום רנטגן או/ו אולטרסאונד אם ישנו דבר מה שאינו לגמרי שגרתי בסיפור או בבדיקה.
כיצד מטפלים באצבע הדק?
במקרים מסוימים תופעת אצבע הדק חולפת מעצמה. חזרה הינה שכיחה. תרופות אנטי דלקתיות וסדים עשויים להועיל. הזרקה של קורטיזון (סטרואיד אנטי דלקתי) פותרת את הבעיה ב-60% מהמקרים. זריקה שניה בדר"כ פחות אפקטיבית ויעילותה הוא כ-50%. לזריקה זו יצא שם שהינה כאובה. ד"ר קורן מזריק את הזריקה בטכניקה כזו שאינה גורמת כמעט לכאבים. זריקת הקורטיזון יכולה לגרום לניוון מזערי של הרקמה החיבורית. לפיכך בגיד שתלוי בחוזקו, לא רצוי לבצע יותר מזריקה אחת או שתיים בשל חשש לקרע של הגיד.
הסיכוי להזדקקות להתערבות ניתוחית גדל ככל שתקופת ההמתנה לטיפול ארוכה יותר וככל שישנם גורמים ברורים לבעיה (עבודה מאומצת, סוכרת וכו'). האינדיקציות לניתוח יכולות להיות: כאבים משמעותיים, זמן רב של קיום הבעיה, הגבלה בפעילות יום יומית, בעיה בהזרקת קורטיזון כגון סוכרת לא מאוזנת, גלאוקומה קשה או רגישות לסטרואידים (נדיר).
מה עושים בניתוח?
הניתוח הינו אמבולטורי (כלומר ללא אשפוז ללילה) ונמשך מספר דקות.
ד"ר קורן מבצע את הניתוח בשיטת הרדמה מקומית WALANT ( Wide-awake Local Anesthesia No Tourniquet). ניתוח ביד יש לבצע ללא דימום על מנת שיהיה ניתן לראות את המבנים האנטומיים היטב ולדייק בטכניקה הניתוחית. בשיטת ה-WALANT הדבר מושג ע"י הזרקה לאיזור הניתוח של אדרנלין המכווץ את כלי הדם ומונע דימום. זאת בנוסף ללידוקאין (החומר המאלחש). בטכניקה זו אפשר לבצע את הניתוח בצורה יעילה ללא שימוש בחסם עורקים. בשיטת חוסם העורקים משתמשים ברצועה מתנפחת שלופתת את הזרוע בצורה חזקה וחוסמת את העורקים המובילים דם ליד. לפיתה זו כואבת ולכן היא מצריכה טשטוש, מעורבות מרדים, צורך בבדיקות דם, אק"ג וצילום חזה טרם הניתוח והשגחה אחר הניתוח. אין צורך בכל אלה בשיטת ה-WALANT כך שהפעולה הינה קלה ומהירה יותר.
הסיכונים שבניתוח אצבע הדק נדירים ויכולים לכלול שטפי דם, הגבלה קלה ביישור וכיפוף האצבע לאחר הניתוח, רדימות של האצבע, זיהום חולף או צלקת רגישה.
בניתוח עצמו מבצעים חתך בעור באורך של כ 1.5 ס”מ. מגלים את הגלגלת A1 וחותכים אותה לאורך. חיתוך הגלגלת משחרר את הגיד כך שהוא יכול לנוע בחופשיות כך שאין יותר כאב וקליקים בהנעת האצבע והגיד. גלגלת ה-1A אינה חיונית לפעולת האצבע ואין סיבוכים או מגבלות לאחר מכן בשל חיתוכה.
העור נתפר בתפרים לא נספגים שמוסרים בקלות לאחר 10 ימים. ד"ר קורן תופר את העור בתפרי לופ שניתנים להוצאה במשיכה בצורה מלאה וללא סיכוי להישארות שאריות כואבות ומציקות של תפרים בעור.
לא ניתן לתפור מיקום זה בתפרים נספגים בשל הצורך בתפרים חזקים למניעת פתיחת החתך בהפעלה של האצבע לאחר הניתוח.
לאחר הניתוח
לאחר הניתוח בדר"כ כמעט שאין כאבים. יש לקחת נוגד כאבים (אקמול לדוגמא) כמה שעות לאחר הניתוח. הכאבים בדר"כ לא נמשכים יותר מיום יומיים.
מיום לאחר הניתוח יש לבצע תרגילי הפעלה של כיפוף ויישור של האצבעות למניעת התפתחות מגבלה תנועתית של האצבע. מכופפים את האצבעות (כולן) עד לכף היד למשך 10 שניות, מיישרים את האצבעות 10 שניות וחוזר חלילה 10 פעמים כל שעה. ההליך לא לוקח יותר מ-4 דקות. לא מבצעים הפעלה זו ביום הניתוח מכיוון שיש חשש שהפעלה זו תגרום לדימום. הפעלה זו מאפשרת טווח תנועה מלא של האצבע לאחר הניתוח ומייתרת את הצורך בפיזיותרפיה/ריפוי בעיסוק. הפעלה זו חשובה מכיוון שבלעדיה הגיד המכופף ידבק לפצע המחלים ותהיה הגבלה בתנועה.
ניתן להשתמש ביד בעבודות קלות כבר למחרת הניתוח. התפרים מוסרים כעבור כ-10 ימים ע"י ד"ר קורן במרפאתו. במהלך ביקור זה גם נבדקת היד. פעילות מאומצת של היד או פעילות גופנית לאחר הניתוח אינם מומלצים למשך כשבועיים. חזרה לפעילות רגילה צפויה בד"כ כשבועיים לאחר הניתוח. במידה ויש הגבלה בתנועה של האצבע טרם הניתוח סביר שיהיה צורך בפיזיותרפיה/ריפוי בעיסוק על מנת לשפר את טווח התנועה.
