גנגליון הוא הגידול שמקורו ברקמה הרכה השכיח ביותר בכף היד. זוהי ציסטה שפירה המלאה נוזל צמיג וצמודה בדרך כלל למבנים סמוכים כגון קופסית המפרק, גיד או מעטפת הגיד. הגנגליון יכול להופיע בפתאומיות או להתפתח באיטיות לאורך מספר חודשים. המיקום השכיח ביותר לגנגליון הוא בצד הגבי של שורש כף היד ולאחר מכן (לפי סדר שכיחות) בצד הכפי של שורש היד, במעטפת הגידים מכופפי האצבעות ובמפרקי האצבעות המרוחקים.
גורמים וגורמי סיכון
הסיבה המדויקת להופעת גנגליון אינה ידועה. בכ- 10% ממקרי הגנגליון קיימת היסטוריה של חבלה מקומית ויש המשערים כי חבלה שכזו מהווה גורם סיכון להתפתחותו. ייתכן קשר למצבים פתולוגיים בכף היד כגון שחיקה של מפרקי הידיים (אוסטיאוארטריטיס) ודלקת של מעטפת הגיד.
תסמינים
התסמינים השכיחים הקשורים לגנגליון הם שינוי במראה הקוסמטי של כף היד, כאבים או אי נוחות כתוצאה מלחץ על הרקמות שמסביב וחולשה בהנעת שורש כף היד עקב הכאבים.
סיבוכים
גנגליון עלול לגדול בממדיו בעקבות מאמץ, עשוי לקטון בעקבות מנוחה וכן להיעלם באופן ספונטני [עצמוני]. כל זאת בתלות לכמות הנוזל בציסטה. במידה וקיים מעבר חופשי של הנוזל מהציסטה ולתוכה גודלה משתנה בהתאם. לאחר כריתה ניתוחית של הגנגליון קיימת חזרה של הגנגליון בקרב 15-20% מהמטופלים.
מעולם לא דווח על התמרה ממאירה של גנגליון. הסיבה לשקול ניתוח לכריתה של הגנגליון היא: גודל גנגליון המפריע לתנועה או כאב המפריע לתנועה או להפעלת כוח. בהעדר תסמינים אין כל אינדיקציה לטיפול כל שהוא בגנגליון.
בדיקות ואבחנה
המראה והמיקום האופייניים לגנגליון מאפשרים במקרים רבים אבחנה על בסיס הסיפור הקליני ובדיקה גופנית ללא צורך בבדיקות הדמיה נוספות. עם זאת, לעיתים מבצעים אולטראסאונד לצורך אבחנה מבדלת ממצבים אחרים.
טיפולים ותרופות
טיפול שמרני – ניתן להמתין ולעקוב אחר הגנגליון ללא טיפול. הדבר נכון בעיקר לגבי צעירים, אצלם קיים סיכוי גבוה יותר להיעלמות ספונטנית. ניסיון שאיבה של הגנגליון כרוך באחוזי השנות גבוהים מאוד וסכנה לעצבים ועורקים בסביבת הגנגליון. במידה וישנם כאבים מלחץ של הגנגליון על סביבתו ניתן לטפל במשחת וולטרן או כדורים נוגדי דלקת.
הטיפול במקרים סימפטומתיים שלא הוקלו עם טיפול שמרני הינו טיפול ניתוחי. הניתוח הינו אמבולטורי (כלומר ללא אשפוז ללילה), נמשך מספר דקות ובהרדמה מקומית. ד"ר קורן מבצע את הניתוח בשיטת הרדמה מקומית WALANT ללא חסם עורקים ולפיכך גם ללא טשטוש וצורך בבדיקות דם, אק"ג וצילום חזה. זריקת ההרדמה המקומית מכאיבה במידה קלה אך נסבלת לחלוטין. הכאבים לאחר הניתוח סבירים ביותר ורוב המטופלים אינם נזקקים לתרופות נוגדות כאב מעבר לאקמול. ניתן להשתמש ביד בעבודות קלות כבר למחרת הניתוח. התפרים מוסרים כעבור כ-14-10 ימים. הסיכונים שבניתוח כריתת גנגליון מועטים (כ- 2%) : זיהום, נזק למבנים אנטומיים שבשכנות (עצבים, כלי דם וגידים), צלקת מכערת ו/או מכאיבה ושטפי דם. יש לזכור שגם לאחר הניתוח יש סיכויי הישנות של כ-15% של הגנגליון.
מה עושים בניתוח?
לאחר הרדמה מקומית של אזור הניתוח עושים חתך בעור מעל הגנגליון. מגלים את הגנגליון, מפרידים אותו מסביבתו וכורתים אותו עד לבסיסו. את הגנגליון שנכרת שולחים לבדיקת פתולוגיה.
לאחר הניתוח
מקובל להתחיל הפעלה של שורש היד והאצבעות בשלב מוקדם ככל האפשר. פעילות מאומצת של היד או פעילות גופנית לאחר הניתוח אינם מומלצים למשך כשבועיים. חזרה לפעילות רגילה צפויה בד"כ כשבועיים לאחר הניתוח.
