אצבע הדק

אצבע או אגודל הדק הם מן התחלואים השכיחים ביותר בכירורגיה של היד ונגרמים עקב התעבות של המעטפת של הגיד בבסיס האצבע. התעבות משנית של הגיד המכופף, או היצרות של מעטפת הגיד, פוגמת ביכולת ליישר או לכופף את האצבע. האצבע הפגועה נשארת כפופה בתחילה, ואחרי ההתגברות על ההתנגדות היא מתיישרת בבת-אחת. הנקישה הפתאומית נקראת “triggering” וחוסר היישור או הכיפוף נקרא “נעילה”. לעיתים ניתן למשש גבשושית מכאיבה בכף היד מעל מהלך הגידים. אם המצב אינו מטופל הוא מחמיר בהדרגה והאצבע אינה יכולה להתיישר ובמצבים חריגים אינה יכולה גם להתכופף.

מה גורם לאצבע הדק?

התסמונת היא תוצאה של תהליכים ניווניים. איננו יודעים מה בדיוק גורם ל”אצבע הדק” אך אנחנו יודעים מספר דברים. אזור המעטפת של הגיד הנקרא הגלגלת A1 (pulley) נתון לכוחות רבים. בתוך הרקמה שמרכיבה את הגיד, חלק מן התאים רוכשים תכונות של תאי סחוס, התאים גדלים במספרם ובנפחם. משטח ההחלקה שבין הגיד והטבעת משתנה ונהיה בלתי סדיר.

מה הן התלונות של אצבע הדק?

התלונה העיקרית היא של נקישה או קליק מכאיב. הקליק חמור יותר בעיקר בשעות הבוקר אך עם ההחמרה היא יכולה להופיע בכל שעות היום ובאופן קבוע. כאשר המצב מחמיר, ההתעבות בגיד אינה יכולה לחדור לתוך המעטפת והאצבע “ננעלת” ביישור או בכיפוף.

מי נפגע מאצבע הדק?

התופעה מופיעה בד”כ בעשור הרביעי עד השישי לחיים. היא שכיחה פי שתיים עד שלוש יותר בנשים והאצבע הרביעית נפגעת יותר מכל האחרות. אצל אנשים רבים קיימת מעורבות של מספר אצבעות בו זמנית.

כיצד מאבחנים אצבע הדק?

האבחנה נעשית ע”י שמיעת תלונותיו של המטופל ובדיקתו. לרוב האנשים היסטוריה של נקישות מכאיבות ללא ספור חבלתי. לעתים ניתן למשש גבשושית מכאיבה בכף היד מעל מהלך הגידים. בדרך כלל אין צורך בבדיקות עזר, אך לעיתים משתמשים באולטרסאונד.

כיצד מטפלים באצבע הדק?

במקרים נדירים תופעת אצבע הדק חולפת מעצמה. תרופות אנטי דלקתיות, סדים, פיזיותרפיה וריפוי בעסוק, עשויים להועיל. הזרקה של קורטיזון (חומר אנטי דלקתי) עוזרת בלמעלה מ- 50% מן המקרים. לזריקת קורטיזון יש תופעת לוואי קלה של ניוון קל של הרקמה החיבורית, לפיכך לא רצוי לבצע יותר מזריקה אחת, מקסימום שתיים בשל חשש לקרע של הגיד. לעתים ההזרקה פותרת את בעיית הנקישה המכאיבה אך לא את כל התמונה כולה. במצב כזה יש מקום להתערבות ניתוחית.

כ- 50% מן המקרים נזקקים לניתוח. ככל שתקופת ההמתנה ארוכה יותר כך גדלים הסיכויים להזדקקות להתערבות ניתוחית. הניתוח הינו אמבולטורי (כלומר ללא אשפוז ללילה), נמשך מספר דקות. ד"ר קורן מבצע את הניתוח בשיטת הרדמה מקומית WALANT ללא חסם עורקים ולפיכך גם ללא טשטוש וצורך בבדיקות דם, אק"ג וצילום חזה. זריקת ההרדמה המקומית מכאיבה במידה קלה אך נסבלת לחלוטין. הכאבים לאחר הניתוח סבירים ביותר ורוב המטופלים אינם נזקקים לתרופות נוגדות כאב מעבר לאקמול. ניתן להשתמש ביד בעבודות קלות כבר למחרת הניתוח. התפרים מוסרים כעבור כ-10-14 ימים. הסיכונים שבניתוח אצבע הדק מועטים (כ-2% סה"כ) : זיהום, כשלון בשחרור הנקישה המכאיבה, חזרה של הנקישה לאחר הניתוח, נזק למבנים אנטומיים שבשכנות (עצבים, כלי דם והגידים עצמם), צלקת מכערת ו/או מכאיבה ושטפי דם.

מה עושים בניתוח?

לאחר הרדמה מקומית של אזור הניתוח עושים חתך בעור באורך של כ 1.5 ס”מ. מגלים את הגלגלת A1 וחותכים אותה לאורך. חיתוך הגלגלת מאפשר חלל גדול יותר לגידים ובכך למנוע את החיכוך והנקישה המכאיבה.

לאחר הניתוח

פעילות מאומצת של היד או פעילות גופנית לאחר הניתוח אינם מומלצים למשך כשבועיים. חזרה לפעילות רגילה צפויה בד"כ כשבועיים לאחר הניתוח. במידה ויש הגבלה בתנועה של האצבע טרם הניתוח סביר שיהיה צורך בפיזיותרפיה/ריפוי בעיסוק על מנת לשפר את טווח התנועה בשל התקצרות הרצועות המפרקיות של האצבע.